top of page

חיים בסאונד אלקטרוני

התחלתי בגיטרה, אבל תמיד נמשכתי למוזיקה אלקטרונית. בשנת 1996 התחלתי לעבוד עם ציוד אנלוגי, בערך באותה תקופה שבה גיליתי את תרבות המועדונים והרייבים. ריתק אותי איך שינוי קטן בצליל יכול לשנות את האווירה בחלל שלם.

את הקטעים הראשונים יצרתי ב־Impulse Tracker. משם עברתי ל־Fruity Loops ול־Reason, ובסביבות 2009 התחלתי לעבוד עם Ableton Live. למדתי מיקס אצל דודי תמיר באולפן Class A, והופעתי בלייב וכתקליטן בישראל, בהודו, בברלין ובלוס אנג׳לס. לצד היצירה הקדשתי שנים להאזנה קשובה לתקליטים משנות השישים ועד היום. עקבתי אחר הצלילים שמשכו את אוזני וניסיתי להבין איך נוצרו.

כיום אני נמשך לאמביינט. אני אוהב לתת לצליל די זמן להשתנות תוך כדי ההאזנה. העניין הזה נעשה חלק מפרויקט סאונד והקרנות חיות עם ברברה קיסיל, אמנית וי־ג׳יי שעובדת בין השאר בהפקות טכנו גדולות. התחלנו לפתח את הפרויקט בזמן המלחמה, מתוך חיבור בין המוזיקה האלקטרונית שאני מנגן בהופעה לבין הדימויים שלה.

הקטעים בעמוד הזה הם מבחר יצירות שהלחנתי והקלטתי בעצמי. הם נוצרו בתקופות שונות, ואפשר לשמוע בהם איך דרך העבודה שלי עם צליל השתנתה לאורך השנים.

Silent Loom הוא הקטע החותם פרויקט רחב יותר שיצרתי. בימים אלה אני מפתח הופעה שמשלבת את מוזיקת האמביינט שלי עם הקרנות וידאו בזמן אמת.

Systetrons (2003)

​

התחלתי את Systetrons בשנת 2003, כשיצרתי קטעים בגרובבוקס וחברתי לראפר מסצנת ההיפ הופ הישראלית.

הופענו יחד על כמה במות בארץ והקלטנו מיני אלבום באורך 35 דקות.

​

הקטעים נעים בין טכנו, היפ הופ ופסיכדליה.

סקרן אותי מה יקרה כשנניח שירת ראפ על גבי התבניות שבניתי בגרובבוקס, וניתן לעצמנו לקחת את הצליל למקומות פחות צפויים.

​

כאן אני משתף את המיני אלבום במלואו, מהקטע הראשון ועד האחרון.

גרובבוקסים של רולנד והופעות חיות

​

אני יוצר מוזיקה עם גרובבוקסים של רולנד כבר יותר מעשרים וחמש שנה, וה־MC 307 עדיין האהוב עליי. אני מכיר אותו מספיק טוב כדי להמשיך לפתח רעיון בזמן שהוא מתהווה. תבנית יכולה להתחיל כמקצב פשוט, ואז לקבל אופי אחר כשאני משנה את הצליל או מחסיר ממנו חלקים.

​

בארבע השנים האחרונות אני מנגן גם ב־Roland MC 707. למדתי אותו לעומק, עד לרמה שבה אני יכול לערוך שינויים לפי תחושה בזמן שהסיקוונסר מנגן. ההיכרות הזאת מאפשרת לי להתנסות בהופעה ולהמשיך עם צליל מעבר למה שתכננתי.

​

אני עדיין ניגש להופעה עם האינסטינקטים של אמן רחוב. כשמזמינים אותי לנגן, אני מקשיב לחלל ולאנשים שבו. לפעמים זה אומר לתת לקטע שקט לנשום. לפעמים דווקא מקצב שכבר התכוונתי לעזוב מתגלה כמקצב שכדאי להישאר איתו.

תקלוט חופשי בתל אביב

​

בין 2005 ל־2014 תקלטתי וניגנתי סטים אלקטרוניים חיים במועדונים ברחבי תל אביב, מפלורנטין ועד מרכז העיר. רדיו EPGB היה אחד המקומות הקבועים שלי, ושם ניגנתי מדי שבוע. התקופה הזאת בתל אביב עיצבה חלק ניכר מיותר מעשרים וחמש שנות העשייה שלי במוזיקה אלקטרונית.

​

אני ניגש לתקלוט כאל יצירה חופשית. אני יכול לעבור מברייקביט לטכנו, ואז לשלב תקליט רוקנרול או קטע ג׳אז. אני מקשיב למה שמשותף לשני תקליטים, אם זה מקצב התופים, קו הבס או האופן שבו הם בונים מתח. לפעמים החיבור מתבהר רק כששומעים אותם יחד.

​

התקלוט מדי שבוע לימד אותי להרגיש איך החלל מגיב. אני אוהב את הרגע שבו הקהל הולך איתי אל תקליט שלא היה מצפה לשמוע במועדון. קטע מוכר יכול להישמע אחרת לגמרי בזכות מה שהתנגן לפניו. זה אחד הדברים שאני אוהב בבניית סט.

bottom of page